עבודה זרה ס׳ א:ב׳-ג׳

אָמַר רַב יֵימַר, כְּתַנָּאֵי: חָבִית שֶׁנִּקְּבָה, בֵּין מִפִּיהָ, בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ, וּבֵין מִצִּידֶּיהָ, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם — טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ — טְמֵאָה, מִצִּידֶּיהָ — טְהוֹרָה מִכָּאן וּמִכָּאן.

אָמַר רַב פָּפָּא: גּוֹי אַדַּנָּא וְיִשְׂרָאֵל אַכּוּבָּא — חַמְרָא אֲסִיר, מַאי טַעְמָא? כִּי קָאָתֵי — מִכֹּחַ גּוֹי קָאָתֵי. יִשְׂרָאֵל אַדַּנָּא וְגוֹי אַכּוּבָּא — חַמְרָא שְׁרֵי, וְאִי מְצַדֵּד צַדּוֹדֵי — אֲסִיר.